פסק-דין בתיק ע"פ 2371/08

1.       בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חיים לי-רן) הרשיע את המערער בביצוע מעשה מגונה בקטינה, וזאת לאחר שמיעת ראיות (הכרעת דין מיום 4.2.08 בתיק פ' 3716/07).

2.       ההרשעה הינה בעבירה שאלו הן נסיבותיה (סעיף 1 לגזר הדין מיום ב' ניסן תשס"ח (17.4.08)):

" הנאשם, יליד 1974, רווק, הורשע, בתום שמיעת ראיות, בעבירה של עשיית מעשה מגונה בקטינה, בכך שביום 21.7.07, בין מנחה למעריב, הכניס ידו מתחת לחצאיתה, ותוך התעלמות מדבריה כי יחדל, המשיך בתנועת יד כלפי מעלה, נגע ברגליה עד שהגיע לחלק העליון של תחתוניה, ובכך שהושיבה בכח על בירכיו, הכל כמפורט בהכרעת הדין".

3.       יש לציין , כי הקטינה היא ילידת 25.7.95, ועל-כן בעת האירוע היתה בת 12 שנים.

4.       בית משפט השלום גזר על המשיב עונש של 4 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 2,000 ש"ח.

5.       בערעור המדינה נטען, כי על אף שגזר הדין קבע כי " מעשיו של הנאשם הם מעשים מכוערים שיש להרתיע מפני עשייתם" (סעיף 4 לגזר הדין), באיזון הכולל, העונש הוא ללא כל יחס למעשי העבירה.

6.       בטיעונים בעל-פה הוסיפה והדגישה עו"ד אושרת שוהם, כי בתסקיר המסוכנות נקבע כי רמת המסוכנות המיוחסת למערער היא בינונית-גבוהה. פגיעה בילדה בת 12, כאשר המערער בדרגת סיכון כזו, מחייבת, לשיטת המדינה, עונש מאסר ממשי ומוחשי.

7.       באת-כוח המערערת, הוסיפה ואמרה, כי יש להגן על ילדות קטינות מפני המערער, ועל כן, גם מהיבט זה, וכן משיקולי הרתעה, יש לקבל את הערעור, ולגזור על המערער עונש מאסר בפועל.

8.       בא-כוח המשיב, עו"ד ירון רבינוביץ', החל את טיעוניו בנימוק זה: ההרשעה היא מסופקת, ולשופט היו התלבטויות אם להרשיע אם לאו. על-כן, לפי טיעוני הסיניגור, בחר השופט בדרך של הרשעה עם ענישה קלה.

תוך כדי טיעונו, העיר לו בית-המשפט, כי אין מקום לטעון כנגד ההרשעה, כאשר אין ערעור של הנאשם על הרשעתו, ועו"ד רבינוביץ' חזר בו מטיעון זה.

9.       הבאתי טיעון, שסנגור חזר בו ממנו, וזאת כדי להבהיר לציבור הסנגורים, כי אין מקום לטענות מסוג זה. ההליך הפלילי יוצר חיץ ברור בין הכרעת הדין, שבה קובע בית המשפט האם הנאשם ביצע את העבירה, אם לאו, לבין גזר הדין, אשר בו נקבע העונש לאותה עבירה בה הורשע הנאשם בהכרעת הדין, וזאת על-פי סעיף האישום בו הורשע הנאשם, ועל-פי אותן נסיבות אשר בהכרעת הדין, נקבע כי האירועים המתוארים בו, אירעו.

10.     הסנגור ריכז את טיעוניו ביחס למצבו האישי של המשיב, אשר היה במעצר כחודש, ולאחר מכן, שהה במעצר בית במשך כ-8 חודשים, עם איזוק אלקטרוני, ובתקופה זו נאלץ לעבור מבית לבית של האחים שלו, ובשל כך הפסיק את עבודתו בעסקו, אשר "נהרס", כלשון הסנגור.

11.     להשקפת הסנגור, אין מקום להתערב בגזר-דינו של בית-משפט קמא, אשר הביא את כל הנתונים הרלבנטיים בגזר הדין. מאחר והשופט בבית משפט השלום לא התעלם מהם, אין על בית-המשפט שלערעור לגזור את הדין מחדש, אלא רק לבדוק אם בית-משפט קמא התייחס לכל הטיעונים, ואם כך היה - אין לקבל את הערעור.

12.     באי-כוח הצדדים הביאו פסיקה, לכאן ולכאן.

13.     המשיב בחר לומר את דברו בסיום הטיעונים, ושם דגש על הבושה אשר נגרמה לו עקב האירוע. הוא ביקש את סליחת הוריו ובני משפחתו, ולבסוף גם ביקש את סליחת בני משפחתה של המתלוננת.

14.     לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי, עיין היטב, בחוות הדעת ובהערכת המסוכנות, מיום יז אדר ב תשס"ח (24.3.08), הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור. על-פי המקובל בערעורים על גזר-דין, אין אני מציע לחבריי למצות את הענישה, הראויה לטעמי, בנסיבות אלו.

15.     המעשה שנעשה בקטינה - מכוער הוא, ויש להרתיע את המערער, ויתר הציבור, מפני עשיית מעשה זה או דומה לו.